קיבולת הסוללה היא מדד מרכזי למדידת יכולתה של סוללה לאגור אנרגיה חשמלית, המציין בעיקר את משך הזמן שבו היא יכולה לספק זרם. בעוד שסוגי סוללות שונים משרתים יישומים שונים, קיבולת בדרך כלל מתייחסת לכמות האנרגיה החשמלית שסוללה יכולה לאגור ולפרוק. בפועל, קיבולת הסוללה היא גורם מכריע בבחירת דגמי הסוללה, חישוב משך הגיבוי ותכנון מערכות אחסון אנרגיה; במיוחד בתחומים כגון כוח גיבוי UPS, אחסון אנרגיה סולארית, כלי רכב חשמליים וציוד תקשורת, בחירת הקיבולת המתאימה מבטיחה פעולה יציבה של המערכת.
היחידה הנפוצה ביותר לקיבולת הסוללה היא אמפר-שעה (Ah), המייצגת את משך הזמן שבו סוללה יכולה לספק זרם ברציפות בתנאי פריקה ספציפיים. לדוגמה, סוללה בעלת קיבולת של 100 Ah יכולה באופן תיאורטית לספק זרם של 1 אמפר למשך 100 שעות או 10 אמפר למשך 10 שעות. עם זאת, בשימוש בפועל, זמן הפריקה מושפע מגורמים כמו זרם פריקה, סוג הסוללה, טמפרטורת הסביבה ומידת הזדקנות הסוללה; כתוצאה מכך, הקיבולת השימושית בפועל נמוכה בדרך כלל מהקיבולת הנומינלית התיאורטית.
במערכות אחסון אנרגיה-בקנה מידה גדול ובתחנות כוח לגיבוי של UPS, הקיבולת מתבטאת לעתים קרובות לא רק באמפר-שעות (Ah) אלא גם בוואט-שעות (Wh) או קילוואט-שעה (kWh) כדי לציין את האנרגיה המאוחסנת. ואט-שעות מייצגות את האנרגיה החשמלית הכוללת שסוללה יכולה לספק, ערך המחושב על סמך המתח והקיבולת הנקובים של הסוללה; בדרך כלל, ככל שהקיבולת והמתח המדורג גבוהים יותר, כך האנרגיה המאוחסנת גדולה יותר. עבור מערכות הדורשות כוח גיבוי מורחב-כגון מרכזי נתונים, תחנות בסיס טלקומוניקציה וציוד תעשייתי-, קיבולת האנרגיה הנדרשת מחושבת בדרך כלל על סמך כוח העומס ומשך הגיבוי.
